fbpx

ביטחון עצמי למוזיקאים: איך להפסיק להיות מושפע?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

להרבה מוזיקאים יש ימים בהם הם חושבים שהם מיוחדים וטובים במה שהם עושים, וביום למחרת יש להם תחושה הפוכה – שהם לא טובים ולא מיוחדים. ביטחון עצמי מתערער במיוחד כשהסביבה לא רואה בהם את זה.

אז מה עושה את ההבדל בביטחון העצמי בין אלו שמצליחים בתעשיה לבין אלו שלא?

4 ההבחנות: הדרך לביטחון העצמי האולטמטיבי


הבחנה מס’ 1: ההבדל בין ביטחון עצמי, הערכה עצמית וזהות עצמית

הרבה מבלבלים בין 3 המושגים. חשוב לעשות הבחנה בין ביטחון עצמי, הערכה עצמית וזהות עצמית.

הביטחון העצמי נמדד בחוזק האמונה שאני יכול לעשות את מה שאני רוצה לעשות.
הערכה עצמית נמדדת ברגשות שאני מרגיש על עצמי ועל מי שאני.
זהות עצמית נמדדת במה אני חושב על עצמי.

כשאנחנו מבינים את ההבדל בין השלושה אז יש מקום לחוסן שלנו לגדול.

זמר מצליח עם ביטחון על עצמי מחזיק במיקרופון

ביטחון עצמי

רמת הביטחון העצמי נמדדת ברמת הוודאות של האמונה שאני מסוגל לעשות משהו (אני יכול להצליח בתעשיית המוזיקה/אני יכול לכתוב להיט/אני יכול להופיע על במה/אני מסוגל לגרום לקהל להנות).

חשבו על אמונה כעל פלטה של שולחן. הרגליים שמחזיקות את הפלטה הן חוויות עבר והוכחות לכך שהאמונה נכונה. לכן ככל שקיימות יותר רגליים לפלטה או שקיימות רגליים יותר יציבות וגדולות, כך הפלטה (האמונה) יציבה יותר.

אם אני מאמין ש”אני לא יכול להצליח בתעשיית המוזיקה”, אז קיימות רגליים מוצקות שמחזיקות את הפלטה הזו – אחרת לא הייתי מאמין בזה. לצורך העניין, רגליים יכולות להיות אמירות של אנשים קרובים אליי כמו הורים וחברים, “פאדיחות” מהעבר, ביקורות של אנשים מסביבי ופרשנויות מוטעות שלי לאירועים – כל אלה תומכות באמונה הזו.

אז מה הדרך הכי מהירה למוטט שולחן? להסיר לו את הרגליים.

הסרת רגליים

“הסרת רגליים” הוא תהליך עומק שאני מבצע יחד עם מוזיקאים שמגיעים אלי במטרה למוטט את השולחנות שמחבלים להם בביטחון העצמי. הנה העיקרון שעומד מאחורי התהליך שתוכלו להפיק ממנו תובנות כבר היום:

חוזקה של רגל של שולחן תלויה במידת עוצמת הפרשנות המחשבתית של אותו אירוע. לדוגמה, אם בעבר הגשתי שיר לתחנת רדיו וקיבלתי דחיה, ייתכן והסכמתי עם עצמי שכנראה אני לא מספיק טוב – והופ, התקבעה לה רגל.

חשוב לזכור שאדם בוחר תמיד באופציה הטובה ביותר שעומדת לרשותו בכל רגע נתון, ובהינתן שבאותו אירוע לא היו לי כלים מנטאלים ונפשיים להתמודד עם דחיה, אז הבחירה הכי טובה שקיבלתי באותו רגע – היא להגיע למסקנה שכנראה אני לא מספיק טוב.

כשנלמד לעשות עוד כמה הבחנות חשובות, נוכל להפוך את המסקנות שקיבלנו בעבר, ובנוסף נוכל להמנע מלהגיע למסקנות דפקטיוביות כאלו בעתיד.

איש אומלל בגלל אמונה מגבילה
אמונות מגבילות

הבחנה מס’ 2: אתם זה לא השיר שלכם

הרבה מוזיקאים מנכסים לעצמם את השיר שהם יצרו והופכים אותו לחלק מהזהות שלהם. נכון, הם יצרו את השיר – יחד עם זאת, הם לא ה-שיר. כמו שהם לא היד שלהם, לא הרגל שלהם ולא האוזן שלהם.

אם קיבלתם משוב מסויים על השיר כמו דחייה או הצעות לשיפור, זה מעיד אך ורק על השיר – ולא עליכם.

הבחנה זו מאפשרת לנו לא לקחת אישית. כלומר, כל עוד השיר הוא חלק מאיתנו, אז כל ביקורת על השיר הופכת להיות ביקורת על הזהות שלנו. דהיינו, הביטחון העצמי שלנו תמיד יהיה תלוי באיך מגיבים לשיר.

כעת, בעודנו מפנימים את משמעות ההבחנה, העובדה שיצרנו שיר שנדחה על ידי תחנת רדיו רק אומר שעלינו ללמוד מה לא עבד בשיר הזה, וללמוד מזה לשיר הבא.

הבחנה מס’ 3: המפה היא לא הטריטוריה

הפרשנויות, הסרטים, המחשבות והרגשות של כל אחד הן מרכיבי המפה שלו על המציאות, כלומר, מה שהוא חושב שזו המציאות ולא המציאות עצמה. כמו שאגם שמצויר על מפה הוא לא האגם עצמו.

הבחנה זו נחוצה לנו כדי להבין שאין אמת אחת מוחלטת. כשאנחנו פתוחים ומוכנים לראות את מפת העולם של האחר, אנחנו מגדילים את היכולת שלנו להתחבר לכמה נקודות מבט ולכן לא לקחת אישית וכך נוכל לקבל החלטות מושכלות.

למרות שאנחנו לא יכולים לשנות את מה שקורה בעולם – אנו בהחלט יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו מגיבים לעולם סביבנו דרך שינוי המפה שלנו.

בכל פעם שאנחנו וודאים לגבי מהי המציאות, עלינו לזכור שה”מציאות” שאנחנו רואים מושפעת משלל המחשבות והדעות שלנו. לכן, אדם שמגיב לעשייה שלנו, מגיב מתוך מפת העולם שלו שצבועה בכל מיני צבעים שאינם אפילו טיפה אובייקטיבים.

כעת, בעודנו מבינים את עומקה של ההבחנה, אין סיבה שמישהו יערער לנו את האמונה שאנחנו מסוגלים לעשות משהו כי אנשים בדרך כלל יגידו לנו מה אנחנו לא מסוגלים לעשות בגלל שהם בעצמם לא מסוגלים לעשות זאת.

הבחנה מס’ 4: אנשים לא נגדכם – הם פשוט בעד עצמם

כשאנחנו חושבים שאנשים עושים לנו דברים, אנחנו מיד מלבישים על עצמינו את לבוש הקורבן המתמסכן. לכל אדם יש את המטען שלו, המפה שלו והצרות שלו, והוא יפעל תמיד לפי האופציה הכי טובה שהוא מכיר ושעומדת לרשותו בכל רגע נתון – גם אם לא במודע הוא בחר להגיד משהו “לא נעים” לכם.

בסופו של דבר, הבחירה היא בידיינו – אם להיות קורבן או יוצר אל מול כל אמירה או פעולה כלפינו. אם נבחר להיות קורבנות – נהיה נגררים של הנסיבה, נספר סיפורים, נרגיש אומללים, נתרץ, נסביר נהיה תקועים ושקועים בבעיה, ונשאל “למה הוא עושה לי את זה?”, “למה זה מגיע לי?” ונקבל תשובות שרק ישמרו אותנו בלופ הקורבן.

עכשיו כשאנחנו בוחרים להיות יוצרים, אנחנו נפעל מתוך הגורם בדבר, אנחנו ניצור את התוצאה, נהיה מודעים ומכוונים פתרון, ניקח אחריות ונשאל שאלות אחרות לגמרי: “איך אני לוקח אחריות?”, “מה מעולה בזה?”, “מה אפשר ללמוד מזה?”, “איך כן?”, “האם התגובה שלי תקדם אותי?” וכל נקבל תשובות שיעלו לנו את הביטחון ויאפשרו לנו להמשיך מבלי “להפגע”.

ההבחנה הזו מאפשרת לנו להבין שהביטחון העצמי שלנו הוא בידיים שלנו בלבד ואין סיבה שהוא יהיה בידיים של מישהו אחר.

לעמוד הבית

עשוי לעניין אותך...

10 הרגלים של מוזיקאים מצליחים

10 הרגלים של מוזיקאים מצליחים

כל המוזיקאים, במיוחד כאשר הם בתחילת דרכם, תוהים באיזה נתיב קריירה כדאי להם לבחור ואיך הם יכולים לשלוט בהשגת היעדים שלהם. בעוד

ארטלייף - הבעיה היא ליישם

הבעיה היא ליישם?

“הבעיה היא ליישם” – הרוב, הרבה פעמים. הרבה אנשים אומרים את המשפט הנפוץ: “זה סבבה בתאוריה – אבל הבעיה היא ליישם!”. האם

גלילה לראש העמוד

קבלו את מדריך ה-NLP למוזיקאים להורדה בחינם עכשיו!

דילוג לתוכן